פסק-דין בתיק בג"ץ 423/10

השופט א' רובינשטיין:

א.             עניינה של העתירה, באלו מקרים חל סעיף 45(ב) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 הקובע ברירת מחדל פרשנית לפיה עונשי מאסר שנגזרו בהליכים שונים באופן חופף. 

רקע והליכים קודמים

ב.             ביום 19.10.06 נדון העותר בבית משפט השלום בתל אביב (השופטת אמסטרדם), ונגזרו עליו 24 חודשי מאסר בפועל בגין שורת עבירות כלכליות, בכללן הפרת אמונים בתאגיד, קבלת דבר במרמה, פגיעה ביכולת התאגיד לקיים התחייבויותיו וזיוף בנסיבות מחמירות (ת"פ 4546/99; להלן התיק הראשון). ביום 15.7.07 נדון העותר בתיק אחר בבית משפט השלום בתל אביב (השופטת שריזלי), ושוב נגזרו עליו 24 חודשי מאסר בפועל הפעם בגין עבירות על חוק מס ערך מוסף, תשל"ו - 1975 (ת"פ 7701/03; להלן התיק השני). ביום 22.7.07 נתן בית המשפט שדן בתיק השני החלטה (שהוכתרה "השלמה/תיקון לגזר הדין") בה נקבע, כי שני העונשים ירוצו במצטבר. כלפי שני פסקי הדין הוגשו ערעורים לבית המשפט המחוזי, אלא שההכרעה בהם היתה בסדר הפוך לנתינתם בבית משפט השלום.

ג.              דהיינו, ביום 20.2.08 הכריע בית המשפט המחוזי (בהרכב סגנית הנשיא, כתארה אז, ברלינר, סגן הנשיא המר והשופט שוחט) בערעורים הדדיים על התיק השני. בית המשפט דחה את ערעור העותר (ע"פ 71538/07), קיבל את ערעור המדינה (ע"פ 71561/07) והגדיל את העונש בתיק זה ל-30 חודשי מאסר. עוד נקבע, כי החלטת התיקון (מיום 22.7.07) היתה שלא כדין כיון שניתנה לאחר שבית המשפט סיים מלאכתו - אך לגופו של עניין נקבע, כי העונשים בשני ההליכים ירוצו במצטבר. לאחר מכן (ביום 17.11.08) קיבל בית המשפט המחוזי (באותו הרכב) את ערעור העותר על פסק הדין בתיק הראשון (ע"פ 72061/06) והפחית את עונשו שם ל-20 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט לא נדרש הפעם לשאלת ההצטברות. ניתן לתאר את ההליכים באופן הבא (המספרים מבטאים את סדר מתן ההחלטות):

ביום 28.1.09, ושוב ביום 6.4.09, הנחה חבר ההרכב שדן בערעור בתיק הראשון (סגן הנשיא המר) - ערעור אשר כזכור הוכרע אחרי הערעור בתיק השני - את מזכירות בית המשפט לערוך פקודת מאסר לפיה ירוצו עונשי המאסר במצטבר, כפי שנקבע בתיק השני, שפסק הדין בערעור לגביו ניתן ראשון.

ד.             כלפי שתי הנחיות-החלטות אלה של סגן הנשיא המר הוגשה העתירה שלפנינו, וביסודה הוראת סעיף 45(ב) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977:

"מי שנידון למאסר ולפני שנשא כל ענשו חזר ונידון למאסר, ובית המשפט שדן אותו באחרונה לא הורה שישא את ענשי המאסר, כולם או מקצתו, בזה אחר זה, לא ישא אלא עונש מאסר אחד והוא של התקופה הארוכה ביותר".

לשיטת העותר, כיון שכרונולוגית בית המשפט המחוזי שדן בתיק הראשון הוא "שדן אותו באחרונה", וכיון שפסק הדין שותק בשאלת ההצטברות - הנה חרף האמור בפסק הדין בערעורים בתיק השני, עליו לרצות תקופות מאסר חופפות. עוד נטען, כי לא זו בלבד ששתי החלטותיו של סגן הנשיא המר יישמו באופן שגוי את הוראות הדין, הן גם ניתנו בחוסר סמכות - שכן אין להרכב שדן בתיק סמכות לתת לגורמים מינהליים החלטות "הבהרה" לאחר שסיים את מלאכתו (רע"ב 4017/08 אליהו נ' שרות בתי הסוהר (לא פורסם)).

ה.             בשולי הדברים נעיר, כי בשני התיקים הוגשו בקשות רשות ערעור לבית משפט זה. ראשית הוגשה בקשה בתיק השני (רע"פ 1890/08), ובהמשך הוגשה בקשת רשות ערעור בתיק הראשון (רע"פ 10904/08). בבקשה שהוגשה בתיק השני התייחס העותר להצטברות המאסרים כחלק מטיעוניו כלפי חומרת העונש (סעיף 100 לבקשה), אך בשתי הבקשות לא נטען לגבי יישום סעיף 45(ב) לחוק העונשין. זאת, אף שהמועד להגשת נימוקי הבקשה בתיק הראשון הוארך עד ליום 6.4.09 - מועד בו נוסח פקודת המאסר, והנחיות סגן הנשיא המר, כבר היו ידועים לעותר. הבקשה בתיק השני (רע"פ 1890/08) נדחתה ביום 28.10.08 (השופט ג'ובראן) ונאמר בה: "הפגם שנפל בהחלטת בית משפט השלום לעניין נשיאת עונשי המאסר באופן מצטבר אינו מענייננו, כיוון שבית המשפט המחוזי גזר את עונשו של המבקש מחדש במסגרת ערעורה של המשיבה". הבקשה בתיק הראשון נדחתה ביום 5.5.09 (השופט לוי), ללא התייחסות לאופן ריצוין של תקופות המאסר.